היש אפליה עדתית או גזעית בישראל?  אם תשאלו את הבליינים, הפוקדים את מועדוני הריקודים – התשובה תהייה חיובית. אם תשאלו את בעלי המועדונים – התשובה תהייה שלילית. ואילו לשון החוק – ברורה. שוויון לכול.
 
הצצה בפסקי דין שניתנו בנושא מצביעות על הדילמה שבה נמצאים שופטים, עורכי דין  ובעיקר, בליינים – שמרגישים את שמרגישים (אלה שהופלו, מרגישים אפליה וכישלון  ואלה שהועדפו מרגישים הרגשת ערך עצמי והצלחה) ובעלי מועדונים שיש להם מדיניות מוצהרת גלויה וכנראה, גם מדיניות בלתי מוצהרת סמויה המבוססת על חשיבה כלכלית.
הנה שתי דוגמאות של פסקי דין בנושא, הראשונה שבה בית המשפט לא קיבל את הטיעונים שהושמעו בדבר אפליה בשל חזות מזרחית והשנייה שבה בית המשפט כן קיבל את הטיעונים – והמקרים דומים... ויש רבים שכמותם בפסקי דין של בתי המשפט.

במקרה הראשון, בימ"ש השלום דחה תביעתם לפיצויים ע"פ חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים של מספר תובעים אשר טענו כי כניסתם למועדון בילוי נמנעה בשל צבע עורם ומוצאם התימני. ביהמ"ש קבע שמכיוון שלחלק מהתובעים הותר מספר פעמים בעבר להיכנס למועדון, הרי שלא ניתן להוכיח כי האיסור על כניסתם למועדון במועדים נשואי התביעה, נבע ממוצאם או צבע עורם.
 לאור האמור נפסק כי דין התביעה להידחות. בהערת אגב ביקר ביהמ"ש את המציאות על-פיה אין קריטריון ברור שלפיו מחליט המועדון מי יכול להיכנס בשעריו, וציין כי התנהלות שכזו היא שגורמת לחוסר בהירות ולתחושה כי ההחלטה בעניין הינה שרירותית ובעייתית (18.01.11).

במקרה השני, בימ"ש השלום פסק פיצויים בסך 30,000 ₪ לטובת תובע שלא הורשה להיכנס למועדון.
בית משפט השלום בת"א קיבל תביעה לפיצויים בגין הפליה פסולה בכניסה למועדון. נטען שמאבטחי המועדון מנעו מהתובע, אדם בעל חזות מזרחית, את הכניסה למועדון, בעוד שאשתו ויתר חבריו, שאינם בעלי חזות מזרחית, נכנסו ללא קושי.
 מנגד נטען שהתובע לא הורשה להיכנס למועדון מהטעם שהוא נראה למאבטחים כשיכור וככזה העלול לסכן את המבלים במועדון.
ביהמ"ש קבע שלאור הקושי העקרוני להוכיח הפליה פסולה, הנסיבות האמורות מספיקות להתקיימות החזקה שהתובע הופלה בשל צבע עורו וחזותו המזרחית. נקבע כי הנתבע לא הצליח לסתור חזקה זו, ומשכך דין התביעה להתקבל. השופט ציין שהמציאות המורכבת עימה מתמודדים בעלי המועדונים, לרבות מעשי האלימות המתרחשים במועדונים, אינה הצדקה להפליה. ביהמ"ש פסק פיצויים בסך 30,000 ₪ לטובת התובע. (ניתן 10.11.10)
פרשנות אישית
הניגוד בפסיקת בית המשפט, למרות הטיעונים הדומים בשני המקרים שהובאו לעיל, מצביעים על כך כי נושא הכניסה למועדוני לילה נשאר פרוץ, הטענות על אפליה והפליה ימשיכו להיטען, שבתי המשפט והמגשרים ימשיכו לעסוק בנושא – כיוון שמי יוכל לטעון כנגד אדם המרגיש כי הוא מופלה לרעה – שאינו מרגיש כך?
כמה פשוט היה , אילו הכניסה למועדונים הייתה כמו התור בקופת חולים? או לאוטובוס? ראשון מגיע –ראשון נכנס. וחיילים ונכים בלי תור...
המקרה שיובא להלן, ממחיש ומחזק את הצורך  בהסדרת הנושא –ואולי, גם –נושאים דומים שבהם קיים פער בין החקיקה והמציאות. כאשר לפסיכולוגיה האישית השפעה רבה על מתן הפרשנות האישית והשלכותיה על האדם בתחום הפגיעות, הכבוד העצמי ואיך הסביבה רואה אותו...
בדיוק כמו שמוסבר בפסיכולוגיה ברעיון שפיתח ג'והרי – יש 4 חלונות, באחד –איך אני רואה את האחרים? בשני – איך האחרים רואים אותי? בשלישי – איך אני רואה את עצמי וברביעי – איך אני רואה את האחרים?
 
כמה מילים על אפליה, גזענות ואלימות בחברה הישראלית
הדברים המובאים כאן, אינם שייכים למקרה בו אתמקד בסיפור הגישור שנערך כתוצאה מטענה על אפליה עדתית. אולם, כשאדם קם בבוקר וקורא את עיתוני הבוקר הוא נחרד לנוכח תופעות מדהימות, שהשכל הישר אינו תופס. ויש להם השלכה עקיפה לסיפורנו, בדבר תחושת אפליה שבודדים חשים – בצדק או שלא בצדק.
להלן כמה מכותרות העיתונים בשבוע אקראי, כפי שהובאו בכתובים – שחור על גבי לבן:

סיפור המעשה
אברהם (לשעבר איברהים) נכנס לחדר הגישור, איש מרשים גדול וגבה קומה, שרעמת שיער – קוקו שחור משחור, מוחזק בגומייה מאחורי ראשו ושפם קטן מקשט את פניו. הוא התיישב מול המגשר והציג את עצמו: שמי אברהם, אני סטודנט למשפטים שנה ב' באוניברסיטה העברית בירושלים, אני גם אוהב לבלות – תקראו לי בליין, זה לא משנה, ואני החלטתי ללמוד משפטים בגלל הבליינות.
ואסביר...
המגשר עוצר אותו ואומר – הבה נכיר את הצד השני – ורק אחר כך תוכל להוסיף ולהסביר.
מן הצד השני ישב בחור בשנות הארבעים, מעונב, בחליפה אפורה שאמר, אני בעל מועדון  ריקודים ייחודי ומוביל בתל אביב, המכיל בכל ערב כ- 1200 בליינים, שמי ירון, ואיני מבין מדוע בכלל הוזמתי לפגישה מטופשת זו...
המגשר: מה כל כך מיוחד במועדון שלך?
השיב ירון: אצנו לא רק רוקדים – אלא גם שרים. מידי פעם, אנו מקיימים ערבי שירה של שירי ארץ ישראל, שבסיסם תרבותי – ובכל יום עצמאות חוגגים אצלנו ברוב עם שירים  מתקופת הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י, שירי מלחמת העצמאות וגם משירי רחל ושושנה דמארי ויפה ירקוני ואריק לביא, ושולי נתן ונעמי שמר ויהורם גאון ושלמה ארצי... ועוד... איני זוכר בעל פה את כל השמות.
כאן התפרץ אברהם ואמר, אבל המועדון שלכם פתוח רק לאשכנזים... זו הסיבה שאנחנו כאן. אצלכם במועדון יש אפליה, אתם לא מכניסים אתיופים, ערבים, מזרחים –תתבייש לך!!!!
המגשר קרא לסדר וביקש: כיוון שאינכם מסוגלים לדבר בתרבותיות האחד לשני – מעתה, אתם מדברים רק באמצעות המגשר – אפילו אתם יושבים באותו חדר ואחד מול השני. הכלל הראשון בפגישת גישור, שבעלי הדין – אתם – תנהגו בכבוד הדדי האחד כלפי השני, כל צד ישמיע את דבריו ולכל אחד תהייה במה. אם תהייה מהומה – איש לא יבין מאומה...

אברהם התחיל
הנני צעיר בעל חזות מזרחית – כפי שאתם רואים – אני לא אדם שיגרתי ולכן, גם גידלתי צמה ושפם – ושיניתי את שמי מ- איברהים לאברהם. וזו תעודת הזהות שלי. הוריי וסבתי עלו מפרס, זוהי זהותי ואיתה גדלתי כל חיי ללא כל אפליה והבחנה כל שהיא.
גם שירתי בצה"ל – ושירתי בגאווה – ללא הבדל של דת, גזע, או מוצא עדתי. המפקדים אף פעם לא צעקו לעברי "פרסי – עשה כך וכך...".
אבל, במוצאי שבת, כאשר הגעתי למועדון עם מרים ( לשעבר מרינה) , חברה חדשה אשר הכרתי באוניברסיטה, הסלקטורית לא הכניסה אותנו. זו לא פעם ראשונה שזה קורא לי במועדונים – אבל, הפעם, בגלל מרים שהתלוותה אליי – החלטתי לתבוע את המועדון שהעליב אותי בפניה ובפני  עשרות האנשים שחיכו בתור לכניסה למועדון, שהסתכלו עלי במבט מוזר, כאילו הגעתי לכאן מהרקיע השביעי... כאילו אני חייזר ולא בן אדם, סטודנט למשפטים.
בת זוגתי, מרים, שהוריה מברית המועצות לשעבר, ממחוז טשקנט, בלונדינית שחזותה  בהירה ואשכנזית, ניסתה להיכנס לבדה – ולהפתעת שנינו – הסלקטורית הרשתה לה להיכנס.
היא נכנסה ואני, בן זוגה, נשארתי בחוץ... הופתעתי, שהסלקטורית לא שמה לב שאנחנו ביחד – הרי החזקנו ידיים האחד לשני....
הבנתי, שהיא נכנסה כיוון שהיא בעלת חזות בלונדינית של שיער טבעי ולא צבוע, ופנים אשכנזיות,  ואילו אותי לא הכניסו, כיוון שאני בעל חזות מזרחית ושיער שחור משחור ואפילו בולט, בגלל הצמה שגידלתי לתפארת. הצמה היא הסמל המסחרי שלי....ואני מקבל עליה קומפלימנטים מימין ומשמאל.
וזה כואב... ואת כל זה כתבתי בכתב התביעה שבו נעזרתי ע"י עורך דין שהוא אחד הלוחמים נגד גזענות בישראל.
צריך להבין, הוסיף אברהם – אני הושפלתי בפני החברה שלי. היא כאישה הועדפה על פניי.
היא, "כאילו" בעלת מעמד גבוהה ואני, שבאתי ממשפחה מפורסמת ומכובדת, "הושפלתי" בפניה ובפני כל הציבור שהיה עד למחזה המביש בפתח המועדון, בשעה אחת עשרה בלילה... הייתכן?
 
ירון, בעל המועדון השיב
לא היה ולא נברא. הערב המדובר היה למוזמנים בלבד, כי אנו כמדיניות – לא מפלים איש ולא חשובה לנו החזות החיצונית של הבליין, שיהיה אשכנזי או מזרחי או אתיופי או ערבי או רוסי  או קיבוצניק או מושבניק – כולם שווים וכולם מוזמנים.
אבל, צריך להבין כי אין לנו מחויבות להכניס למועדון כל אדם – ויש על כך שלטים בכניסה. ולכן, יש לנו מפקחות – ואני כועס שמכנים אותן סלקטוריות. המילה סלקציה היא מילה לא יפה הקשורה לשואה - ויש לנו גם לקוחות קבועים שבערב אחד יכולים לבזבז 10.0000 שקל על שתייה ואכילה – ואני מחויב, בראש ובראשונה, להכניס אותם ואת חבריהם , את הלקוחות הקבועים שפרנסתנו באה מהם, בלי תור, והמפקחת יודעת מי הם. יש להם - ללקוחות הקבועים, עדיפות על פני אורחים לרגע.
לגבי החברה  שלו - מרים או מרינה – כאן הייתה טעות של המפקחת – היא חשבה ששמה מופיע בין המוזמנים –ולכן הכניסה אותה. ואילו אברהם – כאשר חברתו נכנסה והוא נשאר בתור –התעמת עם המפקחת – והיא כפרינציפ החליטה שהוא לא ייכנס. אילו לא היה מתגרה בה –כפי שהתגרה ואילו לא השתמש במילים בוטות  כלפיה וכלפי המועדון כפי שעשה – ייתכן והיו עוצמים עיין ומכניסים אותו בסופו של יום. כי באולם ריקודים גדול המכיל מעל 1200 איש ואישה - יכולים להסתנן גם כמה לא קרואים. המפקחת הסבירה כי היא חוששת שהבחור שתוי ויעשה בלגן בתוך אולם הריקודים - כי הוא לא הפסיק לקלל, לדבר בתוקפנות – בהתנהגות שאינה הולמת סטודנט למשפטים –כפי שעכשיו אני מבין,  כשאני רואה את אברהם. ואני חייב לומר – שהוא נראה לי טוב והגון וחכם ובעל הופעה נאה – מסוג הגברים שיש הנחייה להכניס למועדון בערבים פתוחים ובעיקר, בערבי שירה . אני משוכנע כי אברהם יודע לרקוד גם ריקודי עם –שאנחנו מארגנים בימי חג העצמאות. הוא בהחלט יכול להוסיף לאווירה של בלייני המועדון.
וירון הוסיף - צריך להבין את רוח התקופה. המועדונים המכילים ברים לשתייה וכן נשנושים ובעיקר –ריקודים והופעות זמר המיועדים לקהל צעיר – מגיל 18 ועד ארבעים... מי שבא לכאן רוצה שיהיה לו כייף. לכן, כדי לעודד אוכלוסיה איכותית – אנו מקפידים להכניס רק זוגות – ויש ימים שבהם בנות נכנסות עד שעה מסוימת ללא תשלום.
 
המגשר בהערת אגב - אני כבר עברתי בהרבה את גיל ה- 40. כלומר, אילו הייתי מגיע למועדון, לא היו מכניסים אותי? וירון השיב – אילו הייתה מגיע – אני אישית הייתי מכניס אותך למועדון... ובעצם – אתה מוזמן בחפץ לב.... ( ובליבי שאלתי: האם גם המפקחת הקרויה סלקטורית חושבת כמו הבוס שלה?).

אברהם הגיב
אתה זורה חול בעיניים. כל מה שאמרתה הוא נכון , אבל ביחס לאנשים בעלי חזות מזרחית  -זה לא נכון. יש לי ניסיון עם מועדונים – ואתה העמדת אותי בניסיון קשה מאד. כמעט כל מי שהיה בתור נכנס – חוץ ממני. ולאחר כשעה וחצי של המתנה – כשחברתי בפנים – היא יצאה והלכנו משם... אינך יכול לתאר לעצמך את עוגמת הנפש שנגרמה לשנינו.
דע לך, כי האירוע בגללו הגענו למועדון שלך הוא יום ההולדת ה- 28 שלי, אתה לא מבין מה נגרם לי ובמיוחד –מה זה עשה לחברה שלי.
אתה בכלל לא משכנע... אני מבקש כי תשלם לי סכום של 30.000 ₪, כמו שכתוב בחוק ביחס למועדונים מפלים. החוק, אם אינך יודע הוא חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים, ואתם –כמועדון מפירים אותו יום – יום.
אני באתי עוד מספר פעמים – לא כדי להיכנס, אלא כדי לראות איך עובדות הסלקטוריות – ויש לי גם עדויות וצילומים שצילמתי של אנשים שלא הכנסתם – וכלום, בעלי חזות מזרחית או שיכורים. לי – הוסיף אברהם – לא תוכל לספר מעשיות ולמכור לי לוקשים. אני לא פראייר.
 
זיהוי אינטרסים ורעיונות לפיתרון
ירון – בעל המועדון
בישיבה הנפרדת עם ירון – בעל המועדון, הוא הסביר את הקשיים העומדים בפני המועדון בשאיפתם לשמור על רמה איכותית של בליינים, ולא להפוך את המקום לזול שבו המשתתפים מתפרעים או שותים סמים או מתפרעים ומפריעים לאחרים.
כל הרעיון של ערבי זמר  וריקודי עם הוא  כדי למשוך אוכלוסייה של צעירים תרבותיים שיש להם ערכים, שהם שירתו בצה"ל והם מן היישוב.
מה שחשוב לו, כבעל מועדון, ששם המועדון יישאר טוב והמוניטין שלו כמועדון מוביל לא ייפגע. אברהם, הוא אמר, לא הסתפק בכתב התביעה –הוא השמיץ אותנו בפייסבוק, בטוויטר, בעיתון הסטודנטים של האוניברסיטה שבה הוא לומד –ואילו רציתי באמת לריב איתו, הייתי יכול לתבוע אותו באלפי שקלים בגין הוצאת לשון הרע.
באתי לכאן כדי לסגור את העניין - ואם לא ייסגר – איני מוציא מכלל אפשרות שאגיש נגדו תביעה שכנגד, שבה אאשים אותו בהוצאת לשון רע, במעקב אחרי המועדון שכמוהו כריגול, וארדוף אחריו עד שיפסיק לקלקל לי את הביזנס.
 
לגבי מה שאירע – בערב המדובר היה אירוע פרטי למוזמנים בלבד. המפקחת (הסלקטורית) הכניסה בטעות את חברתו. לגבי אברהם – היא לא הכניסה אותו כי הוא דיבר אליה לא יפה, רב איתה והקניט אותה. אנחנו בישיבת צוות, כשהנושא עלה – הערנו למפקחת שהיה ראוי כי תתייעץ עם מנהל אחראי – לפני שתחליט כיצד לנהוג במקרים כאלה. היא מפקחת ותיקה ואני רוצה לשמור אותה כעובדת במועדון.
אם אברהם רוצה התנצלות – גם מהמפקחת – הוא יקבל. אבל 30.000 ₪ הוא לעולם לא יקבל וגם בית המשפט לא יפסוק לו כזה סכום.
מה שאני מוכן לעשות הוא – לאפשר לאברהם ובת זוגתו כניסה חינם למשך שנה למועדון, לחגוג על חשבון המועדון שני ימי הולדת לאברהם וחברתו –עם עד 25 מוזמנים – והכול על חשבוננו, וההזמנה תכלול שתייה ללא הגבלה ואוכל ללא הגבלה בערבי ימי ההולדת. וגם – אתן לו את הטלפון האישי שלי – שאם יגיע ויתקל בבעיה כל שהיא – יטלפן לי ישירות ואני אגיע לשער הכניסה ואכניס אותו ואת חבריו.
במועדון שלנו, סיכם ירון – אין אפליה על רקע עדתי או גזעי – אבל אנו מקפידים שרק אוכלוסיה איכותית תיכנס. יש לנו, בין הבליינים אנשים מכל סוג, ובהם גם – אתיופים ואתיופיות, ערבים ונוצרים, לעיתים גם סודאנים ואריתראים, ופי ליפניות –  לכולם יש מקום. אל תשכח, אמר ירון למגשר –אנחנו עסק -  אנחנו צריכים להרווח.

אברהם – הסטודנט הבליין
אברהם הסביר, כי החליט ללמוד משפטים רק בכדי להילחם בתופעה של גזענות, כפי שהוא חווה אותה במספר מועדונים – ולא רק המועדון הזה שנגדו הגיש כתב תביעה, כי הוא מרגיש צורך להוכיח לחברתו שהייתה איתו בזמן האירוע, שהוא אינו מוותר בקלות והוא שומר על כבודו ועל כבודה.
הם עדיין חברים -  והוא הבטיח לה, שבעניין זה הוא יילך נגד המועדון עד הסוף. והיא מרגישה כי הוא מקריב למענה זמן איכות.
הוא סיפר, כי כתב כמה מאמרים בנושא האפליה במועדונים – ושלח לכמה עיתונים מובילים כדי שיפרסמו אותו – וכנאה, גם במערכות העיתונים יש אפליה כנגדו – כי אף עיתון לא פרסם עד היום את המאמרים שכתב, פרט לכמה ידיעות בעיתון הסטודנטים.
וכיוון שהמקרה הזה הוא אחד מעוד מקרים שקורים במועדונים בישראל, וכל עוד לא תהייה מדיניות ברורה – הוא בטוח כי בית המשפט יפסוק לטובתו – כפי שפסק בעבר לאחרים – סך של 30.000 ₪.
האפליה במועדונים, הוסיף אברהם – היא מכת מדינה – והוא רואה עצמו כפטריוט הנלחם נגד התופעה ובעד שוויון לכול.
הנושא הזה מרתק אותו – הוא רואה בו את מהות חייו ואת הנושא שיביא אותו להצלחה בחיים בעתיד, בתום לימודי המשפטים, כשבעזרת השם – יהפוך להיות עורך דין ששמו הולך לפניו כמי שנושא את דגל השוויון וגיבור המאבק נגד אפליה במועדונים.
הרבה אנשים מדברים על כך – הרבה סטודנטים מספרים על כך – ורק הוא – אברהם, מתייחס לנושא ברצינות הראויה לו, וזה גם הדבק שבינו לבין חברתו מרים, המעודדת אותו להיות מומחה לשוויון, להמשיך ולהיאבק ולא לוותר כלל..
המגשר הציע לאברהם, לצאת ולהתייעץ עם חברתו לגבי ההצעות לסיום המחלוקת שהציע בעל המועדון – ירון, שכולל כניסות למועדון, חגיגת ימיי הולדת לו וחברתו, אכילה ושתייה כדת – אין אונס – והוא הסכים לצאת להתייעצות.
עברו כ- 10 דקות, אברהם חזר לפגישה המשותפת עם ירון באמצעות המגשר.
ירון העלה שוב, את הצעותיו בפני אברהם והתנצל בפניו, הן באופן אישי והן בשם המועדון והמפקחת, אם הוא מרגיש פגוע.
אברהם השיב, כי הוא מוכן לקבל את הצעותיו של אברהם בתוספת של 15.000 שקל. חברתו סבורה, כי צריך להתעקש על כל הסכום – אבל, חברתו אינה בחדר הגישור ולא שמעה את אברהם –והוא לוקח אחריות על ההחלטה – ולכן, הוא מוכן, לחיסול המחלוקת, לקבל את כל ההצעות של ירון (כניסה למועדון למשך שנה, חגיגת ימי הולדת עבורו ועבור מרים וקשר אישי למנהל) ובתוספת 15.000 ₪. בכסף, ואפשרי גם בתשלומים.
הכסף חשוב כי הוא צריך לשלם שכר לימוד לאוניברסיטה עבור השנה השלישית – הוא אינו עובד באופן סדיר אלא רק בעבודות מזדמנות – והמועדון, בתשלום גם יעזור לו בנושא הלימודים. והדרישה, לדעת אברהם לגיטימית וצודקת.

המגשר ניסה לגשר – ללא הצלחה. ירון הסביר כי אינו יכול להרשות לעצמו תקדים. אם ייוודע בציבור הבליינים שאברהם קיבל כסף וגם, בנוסף, תמורה שוות ערך כסף – כל בליין שני בעל חזות מזרחית יתבע אותו. לכן, עדיף לו להגיע לבית המשפט שבו השופט יפסוק –והוא משוכנע, כי יפסוק לטובתו. הוא מצטער שאברהם עקשן ואינו רואה מעבר לאף שלו. הוא מצטער כי מרים חברתו לא הצטרפה אליו – כי היא משפיעה עליו, בסכסוך זה מרחוק –בשלט רחוק וזה יותר מקלקל מאשר עוזר.
אברהם השיב  באותו מטבע – אני מרגיש במאה אחוזים שאני צודק. גם חברתי מרים חושבת כמוני. אנחנו תמימי דעים ש אנחנו צודקים. הכסף שביקשתי, מחצית מסכום התביעה,  ( ואם מרים תדע כי ויתרתי – היא תכעס עליי – אבל, אני כבר אסתדר איתה) הוא מחצית מהסכום שבתי המשפט בד"כ פוסקים במקרים כאלו. אל תשכח שאני משפטן ואני מצוי בפסקי הדין. וגם חברתי סבורה שאני צודק-היא הייתה שם והיא גם תעיד במשפט. ויש לי עוד שמות של בליינים שחיכו בחוץ וכולם יגיעו למסור עדות במשפט נגד המועדון.
יש לך שתי ברירות: או לתת לי את כל מה שביקשתי – דהינו: 30.000 ₪ ויותר לא תראה אותי או אקבל את הצעתך בתוספת של 15,000 ₪ - ונסגור עניין.

הגישור לא הסתיים בהסדר. הצדדים נפרדו בלחיצת יד – אך בלב כואב. כל אחד מהצדים נשאר בעמדתו. ואם המשפט יתקיים טרם הפקת ספר סיפורים זה – נביא את פסק הדין שהתקבל לידיעת הקוראים.

סיכום
תופעות כאלה שבו שני בעלי דין – שני צדדים מקובעים בעמדתם, הוא אופייני בגישורים רבים. תפקיד המגשר הוא להתמודד עם התנגדויות מסוג זה, כדי להביא בעלי דין מקרב לקרבה, מדו קרב לדו שיח.
במקרה שלנו הצליחו בעלי הדין – הצדדים לקיים דו שיח – אבל, של חירשים... גם אם הסכימו להתגמש – ביטויו רק בדרך ולא בעיקרון. אין ספק, שתרומת הגישור בסכסוך זה הוא, ששני הצדדים יודעים ומבינים את הטיעונים של הצד השני... שניהם שקופים זה לזה.
מקרה זה מעלה את הצורך של מגשר בידיעה בסיסית במדע הפסיכולוגיה, הבוחנת את נפש האדם. כי, בסכסוכים רבים מאחורי סיפור הסכסוך מסתתר תהליך תוך אישי שרק ביטויה החיצוני הוא בין אישי. וע"כ, לפי גישה פסיכולוגית זו, על המגשר לפענח קודם כול את הדינמיקה הפנימית של ההתנגדות ורק אחרי כן, יוכל להתמודד עימה טוב יותר בתווך הבין אישי.
הדבר מתרחש בנפשו של אדם, במה שידוע כלא מודע. המשמעות המעשית בגישור היא, שהאדם היושב מול המגשר אינו מודע לתהליכים ולרגשות שהוא מביע, ועל המגשר לזהות אותם אצל המגושר, ביחס למרכיבים הפסיכולוגיים של ההתנגדות או מקובעות שבעל הדין עצמו אינו ער להם ואילו המגשר יוכל לזהות בעבודה מקצועית במהלך הפגישות האישיות בתהליך הגישור. בד"כ בפגישות הנפרדות ולא בפגישות המשותפות, בעת זיהוי האינטרסים החשובים לכל צד בסכסוך שעל הפרק.