גישור/פישור ביהדות - - מאת:  ד"ר דוד סילורה
 
אבות הגישור, רוג'ר פישר  וויליאם   יורי  בספרם  "סיכום חיובי"  (Getting to Yes) ), טוענים, שאין משא ומתן ללא תקשורת, כאשר בסיסה היא  משא ומתן: "לשאת ולתת מבלי לוותר".

 משא ומתן  הוא תהליך של יצירת תקשורת דו-סיטרית כדי להגיע להסכמה משותפת. בבחינת 
"למה לצאת למלחמה אם אפשר להגיע להסכמה"?

לטענתם, "תרצה או לא תרצה, עובדה היא שאתה נושא ונותן. משא ומתן הוא עובדת חיים".

לדבריהם, בפתיח לספרם,  הם מסבירים:

" הספר הזה נולד מתוך השאלה: מה היא הדרך הטובה ביותר לטיפול בחילוקי דעות בין אנשים?" או: מהי העצה הטובה ביותר שאפשר להשיא לבעל ואישה העומדים להתגרש ומבקשים לדעת איך להגיע להסכם הוגן שיספק את שניהם מבלי להסתבך במאבק מר?

או:   "מהי העצה שהייתה משיא לאחד  משניהם המעוניין באותו דבר עצמו?

   מידי יום ביומו מתייצבים שכנים, משפחות, זוגות נשואים, מעסיקים, מעבידים, אנשי עסקים, צרכנים, אנשי מכירות, פרקליטים ואומות בפני אותה דילמה עצמה: איך להגיע להסכמה מבלי לצאת למלחמה?"

השאלה היא עתיקת יומין  ותרבויות שונות נתנו לה מענה.  גם הדמוקרטיה נותנת מענה בדמות הליטיגציה – פנייה לבית המשפט .

בספרו "הסובלנות, אחוות הדתות וחירות העמים" מביא עורכו ד"ר גנטוס גרייס גנטוס מסח'נין התייחסות הדתות ליישוב סכסוכים, תוך ציטוט מהתנ"ך, הברית החדשה והקוראן, דברי הנביאים והשליחים,
 
בחרתי להביא מקורות מהיהדות בהתייחסותה ליישוב סכסוכים   מחוץ לכותלי בית הדין , כדי למנוע מצב של הכרעה שיפוטית,
של "ייקוב הדין את ההר".
מצאתי דמיון עשיר   בין המוסבר במקורות לבין הליכי הגישור והפילוסופיה של הגישור הדוגלים בהידברות ובהסכמה העדיפים, בעיניהם על הכרעה של גורם שלישי חיצוני.

להלן ציטוטים מהמקורות והשוואתם להליכי הגישור , כפי שאנו מכירים כיום.

 
1. פרשת משפטים בספר שמות (כא/כ) פותחת במילים:

                                        "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם..."

    פרשנות לפי בעל הטורים – עפ"י ראשי התיבות:
  • ואלה" : וחייב אדם לחקור הדין.
  • "המשפטים": הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יחרוץ משפט.
  • "אשר": אם שניהם רוצין (רוצים).
  • "תשים": תשמע שניהם יחד מדברים.
  • "לפניהם": לא פני נציב יהדר – התנכר מהם.
בעל הטורים ממשיך וטוען שאם הצדדים אינם מוכנים לפשרה ויתקיים משפט –
אזי: ייקוב הדין את ההר, אבל הוא מבקש: "היו מתונים בדין".
 
2. פשרה טובה ליחסים מתמשכים, אפילו ע"י פרידה
    בבראשית י"ג (ז'-י') פרשת "לך לך" , מסופר על המריבה שבין רועי אברהם ורועי לוט.
    כתוב:  " ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב  
               בארץ. ויאמר אברהם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין  
               רועיך,כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם
               השמאל ואימנה ואם הימין ואשמילה".
 
 
מקרב לקירבה
*  בישעיהו פרק ב' פסוקים א'-ד' כתוב:
          "הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים. והיה באחרית הימים נכון 
            יהיה הר הבית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו 
            עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה
            באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים והוכיח
            לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי
            חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

* בתהילים פרק צ"ה פסוק ח' כתוב:
                      "אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר. אשר נסוני אבותיכם 
                        בחנוני גם ראו פועלי".
 
חשיבות הפשרה על פני המשפט (לפי הרמב"ם)

בגמרא, בפרק הראשון של סנהדרין, דף 1 עמ' ב', מדובר בחשיבות הפשרה על פני משפט. הרמב"ם בלשונו, בספרו ה"יד החזקה", בהלכות סנהדרין – פרק כ"ב פסקה ד', כותב:

        "מצווה לומר לבעלי דינים בתחילה, בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה 
          עושין בינהם פשרה. וכל בית דין שעושים פשרה תמיד – הרי זה משובח. ועליו
          נאמר:  משפט שלום ושפטו בשעריכם.
          איזהו משפט שיש עמו שלום? – הווה אומר זה ביצוע (עשיית פשרה). וכן, בדוד 
          הוא אומר- ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו – איזהו משפט שיש עמו
          צדקה? – הווה אומר – זהו ביצוע (עשיית פשרה) – והיא פשרה.  
          במה דברים אמורים? – קודם גמר דין, אף על פי ששמע דבריהם וידע להיכן הדין  
          נוטה – מצווה לבצוע (לעשות פשרה). אבל, אחרי שגמר הדין ואמר – איש פלוני,
          אתה זכאי. איש פלוני – אתה חייב, - אינו ראשי לעשות פשרה בינהם, אלא –
          ייקוב הדין את ההר".

התכונות הנדרשות ממגשר
בחושן משפט סימן ז', הלכות דיינים כתוב:
            "צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים: חוכמה, ענווה, יראה, שנאת-ממון, 
             אהבת האמת, אהבת הבריות להם (כלומר, שהציבור יאהב אותם) ובעלי שם-
             טוב".
 
 איך להושיב את המגושרים? = רעיון פגישות נפרדות

בחושן משפט, סימן ז' סעיף ח', הלכות דיינים כתוב:
             "שני תלמידי חכמים השונאים זה את זה, אסורים לישב בדין יחד, שמפני 
               השנאה שביניהם – דעת כל אחד מהם לסתור דברי חברו".
 
עפ"י היהדות: מה עדיף מגשר יחיד ((single mediator או שני מגשרים ((co-mediator ?
מגשר = מוטב גמר של רצון (השופט מייבלום, ז"ל).
  • בתורה בספר דברים ט"ז/י"ח כתוב: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".
לא נאמר דבר באשר למספר השופטים שישבו בדין.
  • הנושא נדון בפרקי אבות, פרק ד', משנה ח', שם מובאים דבריו של רבי שמעון בנו של רבי יוסי האומר: " אל תהיה דן יחידי – שאין יחידי אלא אחד".
  • בברייתא, מסכת סנהדרין דף ד', עמ' 2 נאמר כי: "בדיני ממונות – בשלושה". כלומר, 3 דיינים. אך יש תוספת: "ואם היה מומחה לרבים- ואפילו יחידי".
הבעיה: אין הגדרה מיהו ומהו מומחה?
  • ידוע מההיסטוריה כי מספר הדיינים משתנה מנושא לנושא:
    • בדיני ממונות – שלושה.
    • בדיני נפשות – גם כן שלושה או יותר.
 
      הסנהדרין הגדולה בשבתה כבית דין מנתה 71 איש; הייתה גם סנהדרין קטנה אשר
      מנתה 23 איש.
  • ידוע מקרה מימיו של הרב עמיאל ז"ל, הרב הראשי לת"א-יפו, אשר ישב פעם יחידי בדין והדבר גרם לערעור על פסק דינו בטענה של הרכב חסר, כביכול. הדברים נכתבו בפס"ד של הרבנות הראשית לת"א-יפו בתיק מס' 642 – תרצ"ח (1938), ופורסמו בשנת תרצ"ט (1939).  
  •  
  • הוויכוח אם דיין יחיד או יותר בדין התקיים גם בין רב אחא בריה דרב איקא לבן רבא:
    • רב איקא סובר, שמן התורה אפשר היה גם בדיין יחיד, כי נאמר "בצדק  תשפוט עמך". וזה בלשון יחיד.  
    • אלא  חכמים המליצו עם שלושה דיינים – " כדי למנוע ממי שאינו בקיא בטיב הדינים לדון ובשלושה, יש תמיד לפחות אחד היודע דין".
    • רבא סובר אחרת. לדעתו – מן התורה צריכים שיהיו שלושה דיינים ואילו חכמים המליצו ששלשת הדיינים יכולים להיות גם "שלושה הדיוטות" (כמו חבר מושבעים). הסיבה לכך – "כדי לא לנעול את הדלת בפני לווין" (לווה כספים).
  • המחלוקת הוכרעה בשולחן ערוך, בחושן משפט סימן ג', סעיף א', שבו נקבע: "אין בית דין פחות מ - ג". ובמקום אחר בשולחן ערוך, סימן ג', סעיף ג', נכתב: " אף על פי שיחיד מומחה לרבים – מותר לו לדון יחידי – מצוות חכמים, שיושיב עמו אחרים".
  •  
  • מיהו דיין מומחה?
לפי השולחן ערוך, דיין מומחה הוא אדם שהוסמך, או קבל רשות (מראש הגולה) או קיבלוהו עליהם  בעלי הדין! קיבלוהו עליהם פירושו הסכמת המסוכסכים למגשרים. נאמר: "או שקיבלוהו עליהם, או שאומר להם בפרוש שאינו יודע לדון".
  • אם נסכם את הסוגיה,
  • הרי רוב הפוסקים מציעים גישור ביותר מדיין אחד. נכתב בפרקי אבות פרק ד', משנה ה' וגם בהרמב"ם, ביד החזקה, פרק ב', הלכה י"א, כי: "יחיד מומחה – לרבים, או שנטל רשות מבית דין, אף על פי שמותר לו לדון, מצוות חכמים היא, שיושיב עמו אחרים – שהרי אמרו, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד".       
  • ר' משה איסרליש (הרמ"א) בספרו "חושן – משפט" כותב בסימן ג', פרק ג': "רשות שנתן המלך בזמן הזה – וקיבלוהו הקהל עפ"י כתב המלך יכל לדון יחיד". (בלשוננו – קבלת הסכמה מגוף מוכר).
פרשנות:
דיין או מגשר מקבלים הסכמה מהסמכות ואז מותר לצדדים המסוכסכים ליישב הסכסוך אצל מגשר יחיד. מגשר יחיד ראשי לגשר בסכסוך שהובא בפניו כמגשר יחיד ולא בשניים.
  • כאמור, קיבלוהו עליהם פירושו הסכמה לגישור והסכמה למגשר או למגשרים. כפי שנאמר: "הצורה הפשוטה של 'קיבלוהו עליהם' הוא זה שבעלי הדין באים לפני הדיין ומודיעים לו על נכונתם לידון בפניו ולקבל את פסק דינו עליהם".
 
 
 
כפי שאנו עדים מהדוגמאות שהובאו לעיל, רעיון הגישור, הפיוס והפשרה, מהווים יסוד בעל חשיבות בתרבות היהודית. הדבר בא לביטוי באישיותו של אהרון הכוהן – סמל לחיקוי, כיוון שנאמר: " היה מתלמידיו של אהרון – אוהב שלום, רודף שלום ומקרבן...".