היום שאחרי
מאת: ד"ר דוד סילורה  
 
כאשר למדתי ניהול הסביר המרצה כי קיימת תיאוריה סדורה לקבלת החלטות, המבוססת על השלבים הבאים:
1. תכנון. 2. ארגון. 3. ביצוע. 4. משוב. 5. הפקת לקחים
בשיעורים עלה ההבדל שבין ארצות העולם = בעיקר הדוגמא של גרמניה, שהם מקפידים על כל שלבי הניהול - כאשר הם גם מקפידים מאד על ביצוע התכנון לעומתנו, הישראלים, שאנו ספונטאניים ויצירתיים ולעיתים, מוכנים לדלג על שלבים בתכנון הראשוני כדי להשיג את המטרה...
*
הדוגמא הבולטת הייתה בתחום הבניה - בגרמניה סיימו לבנות בניין בד"כ בלו"ז שנקבע מראש ואילו בישראל- תמיד היו איחורים בסיום הבנייה.
הסיבה -
הגרמנים תכננו הכל מראש וביצעו את התוכנית ללא כל סטיות ממנה,
ואילו אצלנו בישראל, גם אם היה תכנון - היו לעיתים חלטורות ספונטניות וכד' שפתרו בעייה נקודתית אך השפיעו על לו"ז התכנון המקורי.
*
אני חייב לציין כי בשנים האחרונות לדעתי, גם עניין זה משתפר לטובה.
*
האחת הדוגמאות הבולטות להסביר את שכתבתי -
היא שיטת החינוך המקצועי.
בגרמניה למשל,
כדי להיות בעל מקצוע מיומן הלומד חייב לעבור את שלב העבודה הידנית. לפני שיתחיל לעבוד עם מכונות מודרניות משוכללות.
להיות נגר - פירושו לעבוד עם הידיים בשיטה ש"נעלמה" מהעולם הפרקטי... לשייף עץ... איש טכני ילמד עיבוד שבבי בידיו לפני שיעבור ללמוד על מכונות מודרניות.
אצלנו, בישראל,
היו מוסדות שדילגו על שלב ראשוני זה של עבודה ידנית -ולימדו ישירות בכלים המודרניים שהמודרניזציה תרמה לאנושות ולמקצועיות של המקצוע הנלמד..
*
כנראה גם בפוליטיקה ההבדלים נראים לעין לדעתי, במזרח התיכון... אפילו ראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן,
בהצלחתו לגרום להכרה במדינה פלשתינית למרות מחאותיה של ישראל - הוכיח כי דבקות בתכנון משיגה מטרות.
שמעתי לפני שנים את תוכניתו הסדורה - ועקבתי מידי פעם אחרי ביצוע התוכנית עליה הכריז... הוא הקפיד לבצע את התוכנית עקב בצד אגודל,
צעד אחרי צעד - מבלי לדלג על שום שלב בתכנון... והכריז מפומבי על התקדמות בהצלחה של לשב והכריז על השלב הבא...
אנחנו, כאן בישראל, בד"כ -צחקנו.. אמרנו לעצמנו-הכל דיבורים...
אך הפתגם אומר: צוחק מי שצוחק אחרון!!!!
*
האמירה היהודית "סוף מעשה במחשבה תחילה... מצביעה על חשיבות התכנון לפני הביצוע...
*
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בהודיעו על סיום המלחמה בעזה ועל הבטחתו לעוד "הפתעות" שיגרמו לשינויים במזרח התיכון, השתמש בהצהרתו במילים הבאות: "This is a great day for Arab and Muslim world, Israel, all surraunding Nations and the USA".
הוא גם מודה למגשרים שהן המדינות המתווכות ומעניין כמה מהנושאים ונותנים הם בוגרי קורסי גישור או פרקטיקום שהכשיר אותם לניהול הסכסוך שהגיע לסיומו בהצלחה.
*
היום שאחרי -
מנקודת מבטי - היא הנושא החם הבא שיעלה על סדר היום.
האם שתי מדינות לשני עמים?
או
מדינה אחת לשני עמים?
*
הדיון על "היום שאחרי" מתמקד כיום בעיקר בשאלה האם ניתן לשקם את היתכנות פתרון שתי המדינות, או שמא המציאות בשטח הפכה את פתרון המדינה האחת לבלתי נמנע (גם אם הוא לא רצוי).
*
נכון לעכשיו, אין הסכמה רחבה בשום צד על פתרון בר-קיימא.
*
פתרון שתי המדינות נתקל במכשולים עצומים בשטח ובהיעדר הנהגה שמקדמת אותו.
פתרון המדינה האחת נתפס על ידי רוב היהודים והפלסטינים כאסון לאומי,
אך חסידיו גורסים שזו המציאות המשתררת בפועל.
*
הנושא של שתי מדינות לשני עמים נדון בפורומים בינלאומיים.
אבל - מעט מאד דיונים התקיימו לאחרונה, בנושא של מדינה אחת לשני עמים, בעיקר בשל ההבדל הדתי אמוני - יהודים לעומת מוסלמים...*
*
הוגה רעיון המדינה האחת היה הפילוסוף היהודי מרדכי מרטין בובר שבזכות הפילוסופיה שלו והשראתו, הוקמה בשנת 1925 תנועה בשם "ברית שלום" שדגלה בהקמת אוטונומיה דו לאומית שבה ייהנו הערבים והיהודים משוויון זכויות מלא תחת המנדט הבריטי, במגמה להביא להקמת מדינה דו-לאומית עצמאית בארץ ישראל.
*
המוסלמים כמובן, התנגדו...
*
אבל - הזמן עושה את שלו
ומצאתי מידע מקורי ומעניין בעיתון "גלריה חג " מיום 1 באוקטובר 2025
בו התקיים ראיון בלעדי עם אחד מהוגי הדעות וחוקר הציונות סברי ג'יריס שהוא עורך דין במקצועו אך גם הוגה דעות ופעיל פוליטי בעל השפעה בעולם המוסלמי ובעל דעה ברשות הפלשתינית .
לשעבר בכיר באש"ף ונדמה לי כי הוא עדיין חבר במועצה הלאומית הפלשתינית.
*
בראיון עם שירין פלאה סעב (עמ' 10-14) בתשובה לשאלה:
"האם יש לך תקווה שפתרון שתי המדינות יביא לסיום הסכסוך?"
הוא משיב:
"האמת היא שלא....
אפשר לומר שחזרתי בתשובה ואני בעד פתרון המדינה האחת".
"מדינה אחת שמורכבת משתי הקבוצות ושמתבססת על אלמנט השוויון, לכל אחד יש הפרלמנט שלו, ומעליהם קיים גוף מאחד.
אחרת - המלחמה תימשך עוד דורות קדימה".
*
בתשובה לשאלה אחרת:
"מה בעצם הבעיה בהגדרת ישראל כמדינת העם היהודי"
משיב סברי ג'יריס:
"המושגים "מדינה יהודית, ו-"העם הנבחר" מסוכנים, כי הם אומרים שהיהודים חשובים יותר מעמים אחרים".
מה בעצם מבקשים?
שאודה שאני גוי, שאין לי זכויות, ושהיהודי הוא האדון?"
*
ככל שהמילים כואבות - ויש שיסכימו איתן ויש שיתנגדו להן,
הן כתובות שחור על גבי לבן בעיתון ממנו ציטטי.
*
נראה לי כי קיים מחסום פסיכולוגי אותו צריך לצלוח -כדי שכל צד יבין -
ולא חייב להסכים - את הלוגיקה של החשיבה ולקיים דיאלוג ואולי... רק אולי... יצליחו גם להגיע להבנות או נוסחאות שיאפשרו את הקיום בשלום במזרח התיכון.
מספיק עם האמירה - שלום - שלום ואין שלום"....
*
בתקווה כי החזרת החטופים והשבויים הביתה מעזה יעבור בשלום ולא ניתקל בהפתעות לא נעימות ומשיקולים זרים המסוגלים להשפיע על המציאות ולשונותה.
*
המלחמה שהתחילה ב-שמחת תורה של שנת 2023
עשויה להסתיים בשמחת תורה של שנת 2025.
ושבו בנים לגבולם.
חג שמח