5. לעומת הליך משפטי, למגשר אין סמכות הכרעה. המגשר הוא זה שמסייע בניהול הדיאלוג בין הצדדים ויכול להציע להם הצעות לפתרון, אך הוא אינו מקבל החלטות ולכן גם עולים פחות חששות לניגוד עניינים או לפסק דין מוטה לטובת צד מסוים.

6. מבוסס על הסכמת הצדדים באופן מוחלט ולכן הצדדים יכולים לבחור את המגשרים שלהם, בניגוד להליך השפיטה בו לא ניתן לבחור את השופט.

7. הגישור וולונטרי, כלומר הצדדים מגיעים מרצונם החופשי והגישור אינו מחייב את הצדדים עד הגיעם להסכמה משותפת. אם אחד הצדדים אינו מעוניין בהמשך הגישור, הוא רשאי לעזוב. לעומת זאת, בהליך משפטי רגיל, הפסקת ההליך בלתי אפשרית או בעייתית מאוד ועלולה לגבות מחירים יקרים.

8. האופי של הליך הגישור והעובדה שהצדדים הם אלו שמניעים את ההליך ומגיעים בעצמם להסדר - יוצרים אצלם רצון ומחויבות גבוהה.

9. בהליך גישור, הגורל של הצדדים נתון בידיהם. בהליך משפטי הצדדים יודעים איך הם נכנסים, אך לא איך הם יוצאים. עובדה זו מנטרלת את אלמנט חוסר הוודאות הקיים בהליך שיפוטי.

10. אם הצדדים מצליחים לסיים את הסכסוך ביניהם בהסכמה, נחתם ביניהם הסדר גישור, שאותו ניתן להביא לאישור של בית המשפט. במקרה שהצדדים אינם משיגים הסדרך בגישור, הם יכולים לבחור לנהל את ההליך במסגרות אחרות (בבוררות או בבית המשפט).

11. הליך גישור הוא הליך חסוי וסודי. בשונה מהליך שיפוטי רגיל, שלרוב חשוף לעין הציבור, המגשר מתחייב כי לא ישתמש במידע שיימסר לו על ידי הצדדים למטרה אחרת, פרט לגישור עצמו. בנוסף, במידה והצדדים יבחרו לנהל הליך משפטי אם לא יצליחו להגיע להסכמות בהליך הגישור, הם מתחייבים שהחומרים שייחשפו אליהם במסגרת ההליך לא יימסרו על ידם לבית המשפט והם אינם רשאים להזמין את המגשר למסור עדות בעניין שעלה במסגרת הליך הגישור.