פסח או פה-שח?
מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה – כמו בגישור
תסמונת FOFO בסיפור הפסח
מאת: ד"ר דוד סילורה
מבוא
העולם היהודי יציין את הפסח כאירוע מכונן שהיווה בסיס לתקומתו וגיבושו של עם, סמל ומופת לדורות ממשיכים שאמורים לספוג ממנו את העקרונות הערכיים מהן נובעות נורמות של אמונה והתנהגות והרעיון של "אור לגויים...". העולם הלא יהודי מכיר את סיפור יציאת מצרים כחלק מההיסטוריה של ההתפתחות האנושית, וקיימת אליה התייחסות של כבוד כמעט בכל תרבויות העולם ובמיוחד בדתות המונותיאיסטיות. רואים ביציאת מצרים אירוע מכונן ששינה את פני ההיסטוריה.
ברשימה זו אתייחס לסיפור יציאת מצריים בהיבט הגישורי.
ההיבט הגישורי
אחת ההגדרות של הגישור מציגה אותו כתהליך של "מקרב לקרבה" או כפי שהגדירו אותו רוג'ר פישר וויליאם יורי בספרם "כן" או בגרסתו הישנה "סיכום חיובי" היא האמירה "מדוע לצאת למלחמה אם אפשר להגיע להסכמה" ואמירה אחרת שלהם היא "לשאת ולתת מבלי לוותר".
סיפור יציאת מצרים מצביע על המשא ומתן המתיש בן פרעה לבין משה, שבו אף אחד מהצדדים לא הסכים לוותר לצד השני ועל כן, המו"מ עלה על שירטון והצדדים הגיעו למצב של מבוי סתום.
המסקנה של משה הייתה - אי אפשר להגיע להסכמה עם פרעה בהידברות, ועל כן - נפעיל לחץ וכוח כדי לאלץ אותו להיענות לבקשותינו הצנועות. ייתכן מאד ובתחילת המו"מ משה התכוון לכך, שהוא מבקש חופשת מנוחה של 3 ימים לעם המשועבד, ככתוב " שלח את עמי..." אך פרעה הקשיח את ליבו, ובשל מכות מצריים והעובדה שהלחץ עבד - שינו את מטרת היציאה מעבדות לחרות, מעבדים לעם.
על כן, בהיבט הגישורי שבו יש מקום של כבוד לתקשורת דו סטרית, עם הקשבה והבנה הייתי משנה את שם החג ל-
פה-שח.
מנהיגי הצדדים בסיפור יציאת מצרים - פרעה ומשה
הצדדים המובילים והבולטים בסיפור יציאת מצרים הם פרעה מחד ומשה מאידך.
פרעה, על פי הכתוב, וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף
”. פרשנותי היא, כי הוא היה חסר ידע בהיסטוריה של ההגירה שגרמה לרבים מבני ישראל להגר למצרים בשל גל הרעב בארץ ישראל.
ואילו
משה, שגדל בביתו של מלך זה, לאחר שבת פרעה האנושית והרחמנייה הצילה אותו ממוות בטוח ונתנה לו חיים חדשים - מרד במערכת הערכים שבו חונך בארמון ופיתח חוש אחריות וצדק כלפי האחר כלומר כלפי העבדים שגנטית, הוא עצמו השתייך להם.
איני יודע אם נערכו מחקרים כדי לגלות את הסיבות למרכיבי אישיותו של משה, שגילה מנהיגות ופיתח אידיאולוגיה שלא הייתה מקובלת בראייה המוסרית והתרבותית של תקופתו, שבה ההיררכיה החברתית הבחינה בין אדונים למשרתים. זה מזכיר לי את המהפכה הצרפתית שבה "הגיעו מים עד נפש" והמעמד השלישי החליט להתארגן ולמרוד. ובדרך מפתיעה, אנשי אצולה מהמעמד העליון, כמו מירבו, החליטו להצטרף אליהם -והמהפכה הפכה להיות נושא בעל חשיבות לאומית המסכנת את המלוכה הקיימת.
התובנה למצבים דומים, כי ההיסטוריה תמיד חוזרת בבחינת "אותה גברת עם שינוי אדרת" היא, כי רק שיתופי פעולה ואחדות של כל חלקי העם, מכשירים את הקרקע למהפכות חברתיות.
מאד ייתכן שכך היה גם במצרים בתקופת מלוכתו של פרעה שבו הייתה התארגנות חשאית של קהילת העבדים ומשה, "הנסיך" שאינו עבד, החליט להצטרף אליהם כי ראה בהתארגנותם מטרה צודקת. היבט מעניין באישיותו של משה אפשר ללמוד מהסרט הידוע אודותיו בשם: "נסיך מצרים". הסרט מספר את עלילת חייו של משה במצרים מלידתו ועד ליציאת מצרים, ובו מובלטים
האינטרסים הסמויים אשר דרבנו אותו במאבקו למען יציאת מצרים.
מעניין לציין, כי הסרט חושף ומשרטט פרק סמוי בתולדות חייו של משה, שאינו כפי שכתוב בהגדה של פסח - מנהיג וגואל, אלא מתייחס למצבו הנפשי של משה והשלכותיו לגבי התנהגותו המוסרית כאדם וכמנהיג.
ואילו האינטרסים הסמויים של
פרעה היו: חשש שבני ישראל בארצו, יהוו סכנה לביטחונה של מצרים, שכן הוא עלול לשמש כ
גיס חמישי בכל מלחמה עתידית, במטרה להשתחרר מהגלות ומהעבדות במצרים ולשוב אל ארץ מולדתם.
מכות מצרים מעידים כי לא התקיימה הידברות
מרבים לספר ביציאת מצרים ולהדגיש את המכות - הסנקציות מהם סבלו המצרים בשל סירוב פרעה וחבר יועציו בהנהגה לקיים משא ומתן והידברות, דבר שגרם לסנקציות של מכות ששיאן היה "מכת בכורות". אילו היה מתקיים משא ומתן ושיח אמיתי בין הצדדים, מתוך כבוד ושוויון ומדברים בגלוי על האינטרסים של כל צד - ייתכן וההיסטוריה הייתה היום אחרת.
מסקנה
כאשר אין הדברות בין צדדים יריבים - קשה לקיים הליך של גישור, בית המשפט האדברסרי פוסק והמציאות טופחת על פני כל הצדדים המעורבים שבמקום שיח ודיאלוג מפעילים כוח ועושים שרירים.
בדומה לסיפור יציאת מצרים אפשר לראות את מציאות חיינו כיום במלחמת חרבות ברזל בעזה - שאי אפשר להגיע להסכמה בנושא שכל העולם מסכים לו ומייחל לו - שחרור השבויים והחטופים.
תסמונת FOFO
FOFO היא מילה בפורטוגזית שמשמעותה:
The fear of finding out, or simply, the fear of knowing the truth..
הכוונה היא למצבים בגישור שבו אחד הצדדים מבין בליבו כי טעה, אך אינו מוכן להודות באמת, כפי שהוצגה בפניו בחדר הגישור - ואז הוא מנסה בכוח להצדיק את נקודת מבטו - שהוא עצמו יודע כי היא שגויה. אנו רואים זאת כאגו...
אולם ברוב המקרים של "פופו", מגשר מקצועי יודע ויכול לשנות את האינטראקציה במערכת יחסי הגומלין שבין הצדדים, להבניית אמון כדי להגיע להסכמה, בד"כ עם המשפט המוביל בהסדרי גישור "מבלי להודות זה בטענות של זה".
ההיסטוריה חוזרת
יציאת מצרים יכולה להיחשב לאחת המהפכות החברתיות הערכיות והמוסריות הראשונות בהיסטוריה האנושית. רעיון החופש האישי והקולקטיבי הוא נכס צאן ברזל של כל יחיד על פי זהותו, בכל מקום על פני כדור הארץ.
מלחמות שחרור המשיכו לאורך כל ההיסטוריה ויציאת מצרים, במובנים רבים היא מלחמת שחרור, כפי שהמהפכה הצרפתית שקידמה את הטרילוגיה - חופש, שוויון, אחווה נחשבת למלחמת שחרור ואביב העמים של אותה תקופה.
מכאן מובנת אמירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שמצוטט כאומר: "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו..."
