צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת ־ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר ־ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ (דברים טז, פסוק כ)
מאת: ד"ר דוד סילורה

אמירה זו מספר הספרים הפך להיות אמירה אוניברסלית מוסכמת,
המדגישה את החשיבות של הצורך  לנהוג ביושר ובהגינות,
במגמה לחרוץ משפט צדק.
הבעיה היא כמובן, מהי הגינות מבוססת תרבות הבנויה על ערכים?
ומהו צדק?... כי הצדק יחסי למקום ולזמן, לאמונות ולערכים מוסכמים.
*
גם תקנות הגישור מבקשות מכל מגשר, "לנהוג בהגינות ובתום לב..."
אך הגינות של מגשר אחד עשויה להיות אחרת מאשר תום הלב של מגשר אחר ו/או מגושר אחר באותו חדר גישור.
*
בכל דור ודור קיימת הסכמה והדגשה על עקרונות הצדק.
למשל: צדק מאוחר...
בידיעות אחרונות מיום שלישי ה- 15/4/2025 תחת הכותרת "צדק מאוחר לחיילים היהודים" מספר איתמר אייכנר עובדה מעניינת ומסקרנת כאחד:
ציטוט:
"אחרי 100 שנה: הרוגי מלחמת העולם הראשונה, שנקברו בטעות כשצלב מתנוסס על המצבה שלהם זכו למצבה חדשה ועליה מגן דוד" (עמ' 15).
מה ידיעה כזו עושה למי שקורא אותה מנקודת ראות של זהות והזדהות? - אני, למשל - התרגשתי... איזה מחווה? !!!!!
מי מימן? מי היזם? מה המניע? מי הוציא לפועל?
לכולם ברכה - כל הכבוד!!!!
(במקום שאין איש - היה אתה לאיש!!!).
*
במושג "זהות",
משתמשים כדי לעמוד על תכנים של גישות ודימויים
ייחוד הקולקטיב, טיב המחויבויות הקשור לחברות בו ומהות היחס אל האחר השונה...
במושג "הזדהות"
הכוונה להזדהות קולקטיבית המכוונת למאוויים החברתיים, התרבותיים והרוחניים של בני האדם.
השאלה:
עד כמה הזהות היא גורם המכתיב את אורח חיינו?
בלשון אחרת, עד כמה יוצרת הזהות רגישות ייחודית לתופעות כלשהן - קרובות כרחוקות - שיש בהן נגיעה כלשהי אליה.
*
אחת התוצאות של הזהות וההזדהות -
אולי אחת הסכנות היא "מחיר היוהרה" -
שהיא גם כותרת מאמרו של העיתונאי הוותיק גד ליאור כפי שמופיע ב- "ידיעות אחרונות" מיום 15/4/2025 שבו הוא מגדיר את הנושא.
ציטוט מכתבתו:
"התנשאות וזלזול הן שתיים מהתכונות הגרועות ביותר שקיימות.
התנשאות -
אומרת שאת או אתה חושבים שאתם החכמים והידענים מכל.
איש לא מבין את המצב כמוכם.
זלזול -
מהווה יחס של ביטול עד כדי בוז לזולת.
לעיתים הזלזול מתבטא בכעס וביחס של חוסר כבוד קיצוני לאדם אחר או כלפי גורם כלשהוא" (עמ' 14).
*
מה זה מעורר בי?
מחשבות על כך כי סביב הזהות וההזדהות הקולקטיבית, לעיתים בהכוונה של גורמים אינטרסנטיים - אנו מדברים בסיסמאות - סוג של "מס שפתיים" 
 ואני תוהה אם באמת הן מבטאות את אשר אנו באמת חושבים או מאמינים.
היטיב לבטא זאת העיתונאי בן דרור ימיני ב-"ידיעות אחרונות" מיום 11/4/2025 כאשר כתב: "יצאנו מעבדות לחרות..." והוא מסביר:
ציטוט:
"שכבה אדירה של בני המעמד הנאור, המשכיל, הפכה לעדר של מדקלמי סיסמאות, הבלים ושקרים.
כי זו האופנה... כי זו שורת המקהלה העליזה...
כי אין עוד משמעות לעובדות...
כי מאמרים בכתבי עת אקדמיים מתפרסמים בהתאם לאג'נדות..." (עמ' 7).
*
לאן מובילה אותי המחשבה על כל הנ"ל?
למה שכתב העיתונאי סבר פלוצקר בטור לחג באותו גיליון של העיתון, בעמ' 2, בראיון שקיים עם נגיד בנק ישראל בדימוס - פרופ' יעקב פרנקל
שאמר כי הוא חרד מהמציאות שבה יגדלו נכדיו..."
גם אני חרד...
אני חרד מכך ששפה הפכה להיות כלי ניגוח ברוטאלי המביאה למריבות וחלוקי דעות ולפירוד,
במקום למצב של שיתוף, הבנה, הכלה, והזדהות סביב רעון משותף מוסכם 
כמו הצורך לשחרר מסבלם את כל שבויי ונעדרי אסון אוקטובר 2023 בידי אנשים שאינם נוהגים כבני אדם,
עם מוסר כפול ושגוי המבוסס על לוחמה פסיכולוגית -
תוך פגיעה בערכי מוסר אוניברסליים ובהשפלת כבוד האדם ופגיעה בצלם האדם שנברא בצלם...
בבית הספר היסודי למדתי והפנמתי: חיים ומוות ביד השלון... כמה נכון!!!!!!
בתקווה לטוב...