כאשר למדתי ניהול הסביר המרצה כי קיימת תיאוריה סדורה לקבלת החלטות, המבוססת על השלבים הבאים:

1. תכנון. 2. ארגון. 3. ביצוע. 4. משוב. 5. הפקת לקחים.

בשיעורים עלה ההבדל שבין ארצות העולם = בעיקר הדוגמא של גרמניה, שהם מקפידים על כל שלבי הניהול - כאשר הם גם מקפידים מאד על ביצוע התכנון לעומתנו, הישראלים, שאנו ספונטאניים ויצירתיים ולעיתים, מוכנים לדלג על שלבים בתכנון הראשוני כדי להשיג את המטרה...

*

הדוגמא הבולטת הייתה בתחום הבניה - בגרמניה סיימו לבנות בניין בד"כ בלו"ז שנקבע מראש ואילו בישראל - תמיד היו איחורים בסיום הבנייה.

הסיבה -

הגרמנים תכננו הכל מראש וביצעו את התוכנית ללא כל סטיות ממנה,

ואילו אצלנו בישראל, גם אם היה תכנון - היו לעיתים חלטורות ספונטניות וכד' שפתרו בעייה נקודתית אך השפיעו על לו"ז התכנון המקורי.

*

אני חייב לציין כי בשנים האחרונות לדעתי, גם עניין זה משתפר לטובה.

*

האחת הדוגמאות הבולטות להסביר את שכתבתי -

היא שיטת החינוך המקצועי.

בגרמניה למשל,

כדי להיות בעל מקצוע מיומן הלומד חייב לעבור את שלב העבודה הידנית. לפני שיתחיל לעבוד עם מכונות מודרניות משוכללות .

להיות נגר -פירושו לעבוד עם הידיים בשיטה ש"נעלמה" מהעולם הפרקטי... לשייף עץ... איש טכני ילמד עיבוד שבבי בידיו לפני שיעבור ללמוד על מכונות מודרניות.

אצלנו, בישראל,

היו מוסדות שדילגו על שלב ראשוני זה של עבודה ידנית - לימדו ישירות בכלים המודרניים שהמודרניזציה תרמה לאנושות ולמקצועיות של המקצוע הנלמד...